הנושא המשמעותי המסתתר בתוך התופעה הזו, בהקשר של התורה הפסיכו קריאטיבית הוא השאלה עד כמה מתרחק האדם מרצונותיו האמיתיים ועד כמה הוא אפילו לא מודע להם. מידה מסוימת של ריצוי אחרים נחוצה ואף הכרחית בעת מערכות יחסים מכל סוג. מידה מופרזת הופכת למזיקה ומכילה בתוכה מניעים נסתרים שבמרבית המקרים אנחנו לא נוטים להניח את קיומם. אני מקווה שאפתיע אתכם, במהלך המאמר הזה.
לפי התורה הפסיכו קריאטיבית כל עוד האדם אינו מצוי במסלול הנכון שעשוי להוביל אותו למימוש הפוטנציאל היצירתי שלו, דהיינו – אל ההגשמה העצמית שלו, אדם זה עדיין לא ייחשב בעינינו "בריא". טיפול בשיטת CRBT (טיפול קריאטיבי התנהגותי המתבסס על התורה הפסיכו קריאטיבית – קרא עוד) מוביל את האדם ואף "דוחף" אותו לכוון זה, מסייע לו להגדיר ולהבחין במסלול הזה ומתווה לו כלי עבודה יעילים בהם יוכל להיעזר גם לאחר תקופת הטיפול, על מנת להוסיף ולהתקדם בכוון ההגשמה העצמית שלו. כל דרך אחרת תגרור את האדם לבזבוז המשאבים הרגשיים-יצירתיים שלו ותעמיד אותו בסיכון גבוה יותר להפרעות, קשיים, התמכרויות ועוד. אדם שמרצה אנשים אחרים יתר על המידה הוא ללא ספק אדם שמרוחק מהנתיב האידיאלי שלו להגשמה עצמית. מבחינת התורה הפסיכו קריאטיבית, מבחינתי כמטפל – אדם זה אינו בריא. יתכן ותוצרי מצבו הלא בריא יתגלו רק בהמשך אך ברור הוא שגם בהווה האדם אינו מודע לכך שחייו מתקיימים ברמה נמוכה בהרבה מכפי שהם יכולים להתקיים, מבחינות רבות.
האדם שמרצה באופן מוגזם הוא אדם שעיקר תשומת לבו מוקדשת החוצה, אל אנשים אחרים, בעוד מעט תשומת לב מוענקת לצרכיו האמיתיים. הדבר מלמד בוודאי על רמת אהבה עצמית נמוכה ותחושה קבועה שאם האחרים לא יהיו שבעי רצון כל הזמן או מרבית הזמן, אזי משהו "לא טוב" יתרחש. בוודאי שבמצב כזה קיימת חרדה שקטה והיא מוסתרת על ידי השתדלות יתר לגרום לאחרים, כביכול, להרגיש נוח ונעים.
צורך מוגזם לרצות אנשים אחרים אינו אלא ביטוי מוסווה לתוקפנות. הפסיכולוגיה מספקת לנו מידע לגבי מנגנוני הגנה שבהם נוקט האדם באופן לא מודע, על מנת להפחית חרדה מפני דברים שצפים לו מתוכו. קיים מנגנון הגנה הקרוי "היפוך תגובה", שעיקרו – האדם מתנהג באופן הפוך מרגשותיו האמיתיים כלפי אדם אחר, וזאת עקב חרדה מפני ביטוי הרגשות האמיתיים. במילים אחרות – פעמים רבות אדם שבסתר לבו כועס וזועם עשוי להיראות כאדם חביב ביותר, מרצה מאד ומשתדל מאד למען אותם אנשים שכלפיהם הוא צובר כעס הולך ומתגבר, עם הזמן. האדם שמרצה אחרים יתר על המידה הוא אדם שמתקשה להתנהל באופן הרמוני עם הרגשות הלא נוחים (והטבעיים!) שיש לו כלפי אחרים ותחת זאת הוא בוחר להשקיע אנרגיה רבה מדיי ביצירת מקום שווא של נתינה רבה ודאגה רבה לזולת.
כשאין אהבה עצמית אין כלום.
אם אדם אינו מסוגל להעניק לעצמו אהבה, פרגון, מתנות, התחשבות, סלחנות ותקווה אזי אין לו באמת מה לתת לאחרים. אדם שנותן לאחרים יתר על המידה ומכרכר סביבם כדי שיהיו כל הזמן מרוצים הוא אדם שהאהבה העצמית שלו כמעט ואינו מוכרת לו, אם בכלל. זה אדם שמתקשה למצוא שקט נפשי עם עצמו, מתקשה ליצור אינטימיות עם עצמו, חרד מאד מקונפליקט שיבטא רגשות לא נוחים ולא הרמוניים. אדם שאוהב את עצמו יחוש במהרה שלא בנוח בקרב אנשים מרצים, משום שהם מייצרים סוג של אי שקט לא נוח וכן סוג של תקשורת לא פורה, שבה לא ניתן ליצור חילופי מידע וחילופי תחושות, משום שהצד המרצה אינו במצב של קבלת דבר מהאדם אותו הוא מבקש לרצות. זה יכול להכביד ולהפריע לאדם שמבקש מערכת יחסים הרמונית ומאתגרת. זה יכול לגרום לחוויית דחייה וריחוק.
מצד שני, מידה מסוימת של ריצוי משקפת את יכולתו של האדם להתגמש ולהיות במצב מועיל ובריא של משא ומתן. כשמדי פעם אדם נוקט, במודע, בפעולה מרצה, על מנת לגרום לאדם אחר לחוש יותר בנוח, אין בזה שום רע, להיפך. כל עוד הדבר מתבצע במידה סבירה ומתוך אהבה עצמית, לא רק שהדבר סביר, אלא גם מעיד על יכולתו היצירתית של האדם לגרום לאחרים לחוש שמחים ומרוצים בקרבתו, דבר שעשוי להועיל ברמות רבות של אינטראקציה ויחסים. הדבר גם יכול להעיד על כך שאדם אכן מבין וקשוב לצרכיו של אדם אחר. אחד האלמנטים המשמעותיים במצב הזה יהיו יכולתו של האדם לבחון את מידת הצורך של האחר לעומת מידת הצורך שלו והגבולות שלו מפני קבלת דברים. מדובר בגבולות עדינים שהכרחי לבדוק אותם.
התורה הפסיכו קריאטיבית אותה אני פיתחתי עוסקת רבות בקשר בין הרגשות של האדם לבין הביטוי היצירתי הטבעי שלו. אני מדבר רבות על הפעלת הגרעין היצירתי ועל ריפוי שנובע מביטוי רגשות באמצעות יצירה אישית ואותנטית. בזמן שבו מירב האנרגיות הרגשיות של האדם מופנות באופן מוגזם לעבר ריצוי אדם אחר מתרחש מצב של בזבוז שלמעשה פוגע הן בנותן והן בזה שאמור לקבל ממנו. בסופו של דבר, האדם המאוזן יותר, זה שעובד יותר על אהבה עצמית, הפחתת הביקורת העצמית והגברת הביטוי היצירתי שלו הוא זה שיוכל לזהות את המצב הלא מאוזן הזה ולהתחיל ליצור את הגבולות הנכונים לו ולזה שמרצה. לא תהיה לו ברירה אלא לומר באופן גלוי – "בבקשה, אני לא מעוניין שירצו אותי כל-כך הרבה, זה אפילו מפריע לי". עליו לומר את המשפט הזה, אחרת הוא עצמו ייפגע מהסיטואציה. ובאנגלית –
Please! Stop trying to please me!
דר' פינקי פיינשטיין, פסיכיאטר מסוג אחר, אבי התורה הפסיכוקיראטיבית, מפתח ערכות הטיפול העצמי - סידרת 10%, מחבר הספרים "רגע לפני הפסיכיאטר", "איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר", מנהל המרכז לציור אינטואיטיבי בתל אביב.לאתר המרכז לציור אינטואיטיבי לחץ כאן
